מצ"ח - משטרה צבאית חוקרת - חוקר מצ"ח
סמל מצ"ח
סמל יחידת מצ"ח
מעוניינים להזמין הרצאה לאירוע?
אנא מלאו את הפרטים ואחזור בהקדם.


  • מצ"ח – משטרה צבאית חוקרת, נחשבת יחידה מבוקשת ומקום שירות מועדף בצה"ל, אלא שבהיותה יחידה לא גדולה יחסית, מצטרפים אליה מדי שנה רק כמה עשרות חיילות וחיילים חדשים, מה שגורם לביקוש רק לעלות. כיוון שכך, אין חוקר מצ"ח שלא נשאל לא פעם במהלך שירותו הצבאי ולעיתים גם כל חייו: "איך הגעת למצ"ח"? כשמאחורי השאלה מסתתרת לכאורה השאלה, איזו פרוטקציה הייתה לך? או...  איזה קשרים היו לאבא שלך בצבא?

    גם אני נשאלתי שאלה זו אין ספור פעמים, כשהתשובה הקבועה שלי הייתה ונשארה: "הגעתי למצ"ח בגלל המלחמה" ומעשה שהיה כך היה.

    כשהייתי בן 16 וחצי נפצעתי בתאונת דרכים. רגל מרוסקת ואשפוז ממושך, הביאו לכך שכמעט לא התגייסתי כלל לצה"ל. בעקבות התעקשותי, הוחלט לגייס אותי אומנם עם פרופיל נמוך, אך זה היה יותר טוב מאי גיוס בכלל ושמחתי על כך.

    חודשים אחדים לפני הגיוס הוזמנתי אל מפקד לשכת גיוס חיפה וקיבלתי הצעה שקשה היה לסרב לה. צה"ל עמד להתחיל להקים אז את מערך המחשבים שלו (שנת 1973, מי ידע אז מה זה מחשב?) כשלשכות הגיוס היו הגוף הראשון שעמד להיות ממוחשב, סיפר לי מפקד הלשכה. כדי לאייש את התפקידים החדשים שנדרשו בתחום המחשוב חיפשו בעלי נתונים אישיים גבוהים מצד אחד, אך "פרופילניקים" מצד שני. עוד סיפר, כי אם אענה להצעה בחיוב אצא לטירונות קצרה של בעלי כושר מוגבל ואחריה אצא לסדרת קורסים והכשרות בתחום החדש, כשמקום השירות המיועד לאחר הקורסים הוא הלשכה בחיפה (קרוב לבית הוריי בקריית מוצקין...). לאחר שעניתי בחיוב (היה לי ברור שאם כבר נגזר עלי להיות ג'ובניק, עדיף ללמוד מקצוע בתחום שכבר אז נראה מלהיב ולא להיות "סתם" שקמיסט או אפסנאי), נקבע לי מועד לגיוס – 2 באוקטובר 1973.

    ביום הגיוס הגעתי ללשכה ונאמר לי להכנס אל מפקד הלשכה, שנפרד ממני לפני היציאה לטירונות. הוא לחץ את ידי, איחל לי בהצלחה, אישר כי הכל ערוך ומוכן לפי התכנית וכי בעוד 10 ימים (זה היא משך טירונות הכ"מ המתוכננת) אגיע חזרה ואצא ללימודים. כל המסמכים כבר מוכנים בתיק האישי שלי. נפרדנו לשלום. זה היה יום שלישי וכבר באותו יום, אחרי סיבוב חיול קצר בבקו"ם, הגענו לבסיס הטירונות בה"ד 4. ביום שישי באותו שבוע, יצאנו לחופשת שבת הראשונה בצה"ל, במקרה גם ערב יום כיפור. למחרת – 6 באוקטובר 1973, שתיים בצהריים, פרצה מלחמת יום כיפור והשאר כידוע כבר היסטוריה...

    עם בעלי הכושר המוגבל שרק 3 ימים קודם התגייסו לצה"ל, לא היה הרבה מה לעשות במלחמה, אז החזירו אותנו לבסיס, נתנו לנו לעבור מטווח ולירות כמה כדורים ותוך כמה ימים, הגיעו לבסיס קציני מיון ואוטובוסים, שעמדו לפזר אותנו ליחידות שונות. נכנסתי לקצין המיון שהציץ בתיק שלי והודיע לי שאני מיועד למצ"ח. ככה סתם, קצר וישר לפנים. רק שהימים היו ימים אחרים. מי ידע אז מה זה מצ"ח? כרמלה מנשה עוד לא דיווחה אז מהשטח.

    בשיא התמימות שאלתי את קצין המיון אם האות מ במילה מצ"ח היא מחשבים או משהו כזה והוא השיב בשלילה. ביקשתי לדעת מה זה מצ"ח והוא ענה "באוטובוס יסבירו לך". ניסיתי לטעון שזאת טעות, שאני מיועד למחשבים, לשכת גיוס בחיפה וכו', אבל שום דבר לא עזר. הוא אמר שעכשיו יש מלחמה, הכל השתנה ושאני אעלה מייד לאוטובוס, אחרת אעמוד למשפט צבאי על סירוב פקודה בשעת מלחמה. טירון בן יומו, מה יכולתי לעשות? עליתי ל"אוטובוס של מצ"ח". עשרים וכמה שנים נמשכה הנסיעה הזאת...

    אין מקום בארץ ואפילו מחוץ לגבולותיה, שה"אוטובוס של מצ"ח" בו נסעתי לא עבר בו. מהדרום הרחוק - חרשתי את מדבר סיני כששרתתי במצ"ח רפידים (מה שנקרא עד 1967 וכנראה גם כיום - ביר גפגפה) ומצ"ח מרש"ל - מרחב שלמה (שארם א-שייך, דהב, נואיבה, אבו רודס, סנטה קטרינה, זוכרים?) ואפילו בשלוחה של מצ"ח שהוקמה בפאיד שמעבר לתעלת סואץ (אם תרצו... "מצ"ח אפריקה") ועד הצפון הכי צפוני – מצ"ח בירות, צור וצידון וכל מה שבניהם. 

    חוץ מלהיות חוקר מצ"ח בסיני, הספקתי להיות קצין חקירות וסגן מפקד מצ"ח חיפה, 4 שנים מפקד מצ"ח רמת הגולן ומפקד של קורסי מצ"ח רבים (קורס חוקרים פליליים), לפני שהחלפתי את המדים בבגדים אזרחיים, אבל... עדיין במסגרת מצ"ח וצה"ל. השתתפתי בהקמת הימל"מ (היחידה המרכזית לחקירות מיוחדות) ומילאתי בה שורת תפקידים: ראש מדור בילוש ועיקוב, ראש מדור תשאול, ראש מדור מודיעין וראש מדור סמים. 

    לאחר מכן יצאתי ללימודים לתואר ראשון באוניברסיטת בר אילן (עדיין באזרחית...) בחוג המשולב למדעי החברה: קרימינולוגיה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה. מייד בתום הלימודים עברתי קורס פו"ם (פיקוד ומטה) וקיבלתי דרגת סא"ל. בתור סגן אלוף מילאתי 3 תפקידים: מפקד מצ"ח פיקוד דרום, מפקד מצ"ח פיקוד מרכז ואז "חזרתי הביתה" לתפקיד סא"ל שלישי – מפקד הימל"מ.

    במהלך השירות הייתי מעורב באלפי חקירות מצ"ח מכל הסוגים ומכל המינים, אך ללא ספק גולת הכותרת מבחינתי היא העובדה שכמפקד היחידה המרכזית של מצ"ח, הייתה לי הזכות לעמוד בראש צוות החקירה המיוחד (צח"מ) שחקר את פרשת תא"ל רמי דותן מחיל האוויר, חקירה שבעקבותיה הוא הורשע, נדון ל-13 שנות מאסר והורדה לדרגת טוראי.
    אגב, בעקבות פרשת דותן הזדמן לי לצאת לשבועות אחדים לפגישות ב-FBI ובמשרד המשפטים האמריקאי בוושינגטון ובניו יורק ואף לבקר במשך שבוע באקדמיה של ה-FBI בקוונטיקו (המקום בו צולם הסרט "שתיקת הכבשים").

    כשהשתחררתי מצה"ל, חשבתי להתנתק מעולם החקירות, השוטרים והגנבים, אבל חשתי שיש לי "חוב" למצ"ח, לחברה בישראל ולעצמי, לכתוב ולתאר ממקור ראשון את השתלשלות הפרשה המרתקת, המורכבת וחובקת העולם (זה שטרם עשו עליה סרט קולנוע, זה רק הפסד של מי שעוד לא עשה...) ותוך שאני מתחיל לעסוק בעניינים אחרים, כתבתי את הספר "כתם – פרשת רמי דותן".

    בעקבות הספר שיצא לאור בהוצאת "ידיעות אחרונות" בשנת 1997, התחלתי להרצות בכל רחבי הארץ וכ-3 שנים לאחר מכן הוצאתי את הספר השני: "במצ"ח נחושה – סיפורים אישיים של חוקר מצ"ח", ובו אוסף של כמה עשרות חקירות שליקטתי מתוך מסעו של "האוטובוס" שלי ברחבי המדינה במהלך שירותי במצ"ח.

    הפרשיות המתוארות בספריי ועוד אין ספור חקירות נוספות שטרם פרסמתי, משמשות בסיס לסיפורים שאני מספר ולהרצאות שלי, בהן אני נוטל את המאזינים למסע אל מאחורי הקלעים של המתרחש בחקירה פלילית ובעיקר במוחו של החוקר המבצע אותה.

    רוצים גם לשמוע סיפורים בלשיים מרתקים באירוע שלכם?
    צלצלו
    050-7950410 או פנו דרף דף צור קשר של האתר.

    להשתמע
    צביקה קרוכמל - מרצה ומספר סיפורים

     
  • צביקה קרוכמל, שלום בן משה בימל"מ
    הקמצ"ר (קצין משטרה צבאית ראשי) תא"ל שלום בן משה (כיום ראש עיריית ראש העין),
    בביקור ביחידה המרכזית של מצ"ח, בשיחה עם אנשי היחידה (1990).
    לידו בבגדים אזרחיים, מפקד הימל"מ סא"ל צביקה קרוכמל.
     

  • אמנון ליפקין שחק ביקור במצ"ח     צביקה קרוכמל אמנון ליפקין שחק מצ"ח
    ס. הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק ז"ל בביקור ביחידת מצ"ח,
    מקבל הסברים על אמצעי החקירות והמעקב הטכני מצביקה קרוכמל.