בלש פרטי - בלשים פרטיים

מה ההבדל בין בלשים פרטיים לבין חוקרים פרטיים? האם יש להם אותן סמכויות?

תודו שהשם בלש פרטי נשמע לכם קורץ ומסתורי יותר מאשר חוקר פרטי. כשאתם חושבים על בלש פרטי, מן הסתם הדבר יזכיר לכם סדרות מתח מהטלוויזיה, ספרי בילוש ובלשים, סרטי קולנוע וכד'. אפשר להיזכר למשל  בסדרות הקלאסיות של פעם כמו "בלשים בלילה" שבה כיכבו ברוס וילס וסיביל שפרד שניהלו את סוכנות הבילוש "בלו מון", או בקנון הבלש המשופם ועב הבשר, שדרש וקיבל סכומי כסף גדולים במיוחד כשכר טרחה, או בבלש הפרטי מאגנום שפעל בהוואי ועוד ועוד.
 
בפועל למרות שישנם כאלה המכנים את עצמם בלשים פרטיים, אין בישראל למעשה דבר כזה, שכן חוק חוקרים פרטיים לא מכיר כלל במונח בלש או בילוש. החוק עוסק במקצוע ובמתן רישיון להיות חוקר פרטי ובשלב מאוחר יותר בקבלת רישיון להיות מנהל משרד חקירות פרטיות. 

סיבה אפשרית נוספת להשתרבבות המונח בלש למקצוע החקירות הפרטיות בארץ, פרט לסרטים ולספרים, נובעת מכך שגופי החקירה הרשמיים והממלכתיים כמו למשל משטרת ישראל ומצ"ח, המשטרה הצבאית החוקרת, משתמשים בשם בלש (בדרך כלל כזה שמבצע פעולות בילוש כגון תצפיות, מעצרים, חיפושים וכו') להבדיל ממקצוע החוקר (שבדרך כלל מבצע פעולות חקירה כגון תשאול, ביקור בזירת עבירה, גביית עדויות וכו').

חלק לא מבוטל מהחוקרים הפרטיים היו בעברם בלשים באחד מהגופים הללו ולאחר שחרורם, נהנו להותיר לעצמם את הכינוי בלש, שאינו מעניק להם שום סמכות או מעמד נוסף, מעבר לזה שמקנה... או לא מקנה בכלל, חוק חוקרים פרטיים.